<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ג פי"ג</h1>
<h2>דף סב.</h2>
כשם שאסור למכור סתם יינם כן אסור להשתכר בו לפיכך ישראל שהשכיר עצמו לכנעני לעשות בסתם יינם או ששכר לו חמורו או ספינתו להוליך סתם יינם שכרו אסור בהנאה וצריך לשחוק המעות ולזרותם לרוח או מטילם לים.
<h2>דף סג:</h2>
מי ששכר פועלים כנעניים ופסק להם מזונות אסור להשקותן יין נסך ואם אמר להם צאו ושתו מחנות ואני פורע אם הקדים הדינר לחנוני אסור אבל לא הקדים הדינר מותר.
<h2>דף סד.</h2>
אסור לו לישראל למזוג לכנעני ולהשקותו יין נסך. ולא ישמור לו חבית של יין נסך ואפילו בחנם.
<h2>דף עא.</h2>
יש מקומות שנוהגין שנותנין למלך חלק ידוע מן הפירות. ואם יש לישראל יין וצריך ליתן ממנו חלק ידוע אל המלך יכול לומר פייס למלך בשבילי. אע"פ שנותן לו דמי יין נסך והוא חוזר ונותן לו דמיו ואינו נראה כפורע חובו מיין נסך. וגדולי המורים אמרו אפילו שאין ישראל יכול ליפטר אלא ביין מותר אבל אמר לו היה במקומי ליתן למלך אסור שדומה כאלו אמר לו היה במקומי ליתן לו היין. מלך שיש לו חוק על בני המדינה כשיש לו יין (בחלקו) [מחלקו] על בני המדינה שיקנה כל אחד חלק ידוע ואם כתב על ישראל חלק ידוע ואמר לכנעני מלטני מאוצר המלך מותר שהרי הכנעני קונה לעצמו מן המלך כדי שלא יכופו לישראל לקנות. אבל אמר הכנס במקומי וקח מאוצר המלך אסור.
ישראל המוכר יין לכנעני צריך ליזהר שלא יאסר היין בעודו ברשותו. כיצד יעשה יקח המעות בתחלה ואחר כך יתן לו היין והרוצה לצאת מן הספק יטהר כליו של כנעני וימדוד לו היין. פועלים ישראלים שעשו מלאכה של כנעני שלח להם יין נסך בשכרם אם קודם שזכו בו אמרו לו תן לנו דמיו מותר ואם לאו אסור.
